מלאך המוות:
החיים - הם כמו בננה,
עמוק עמוק הוא העיקר.
והאמת? היא תתגלה
אחרי שהקליפה תוסר.

כל פעם מקלפים פיסה -
וכל אחת קרובה יותר.
עוד סדק בחומה נשסע,
הכל אט-אט כך מתבהר.

ולעיקר אז מגיעים!
ומגלה זאת כל אדם:
אמת אינה דבר שקל
בביס לבלוע ככה סתם.

והיא אולי קצת רקובה,
או לא בצבע הנכון.
אך גם לזה מצאו תשובה,
לכל כבר יש היום פתרון.

ישבו חשבו גדולי דורות,
וכך הגו פטנט חדש!
תרמית שאין לה אחיות:
במקום רקוב, הגידו: דבש! כן דבש!

ובתחילה מאמינים -
זה דבש מכוורות דבורים,
אך חיש מהר למציאות
הופכת אמונת עיוורים.

(פניו מתמלאות אימה)

ומי שאינו עיוור
עיוור עוד יותר
עולמו יתפורר
ועל כך יצטער

(נרגע, שב לעליזותו)

בעצם... אין זה כלל חשוב
זה סתם אידיוטי ומסובך.
באופן קומי אך עצוב,
מה שחשוב, בא אחר כך:

אחרי חיי קילוף שלמים
וגילויה של האמת,
אדם מחליק על הקליפה
שזה עתה השליך, ומת.

(הפרולוג מתוך המחזה ''גידי'')