הרוח אינה שותקת
הבוקר
שריקתה סובבת
בין קברי חיים
ומתים.

מחנה ההשמדה אינו
דומם
סכין השוחט ננעץ
כבכל בוקר
בלב
החיים
שחפצו להמשיך ולחוש
ולהלך
עוד קורבן ערב
לחך.

האדמה אינה שוקטת
בלב
היום
היא מטלטלת החי על
המת
שלא מגיב
כתמול שלשום.

הרקיע מדבר בלשונו
שפת עבים מתכהה
מדקה לשעה
לרגע בו פניו
המצולקים נגלים
לראשונה.

הערב היורד ממלא פיו
מים
כמו תמיד
אם חלפה באוויר תקווה
היא חשכה
לעת ליל.

באין ירח שיאיר
פנינו
המטרה החיה
שלא זועקת עוד
בקולנו
תישאר בין הגדרות
סופרת ימיה האחרונים
עלי אדמות.