כי הכי חשוב לא ללכת לאיבוד,
לא לשמר אדם עצוב.
לאהוב, להתרגש ברגעים,
בקטנים כבגדולים,
להשתדל לא להסיט את המבט.

הסתכל אל השמיים,
התעמק בזוג עיניים מבקשות,
שלח חיוך שהוא לך כבר עוד הרגל.
לכל חבר וזר, התאם את המקל.
תמצא הדרך, לקבל את עצמך.
אתה מתוק, שלח קריצה אל המראה.

כי הכי חשוב לא לאבד את הילד,
הוא ביקש כל כך בשקט שתשמור עליו קרוב.
הרצינות הזו - היא ממכרת!
היא מחדירה בנו פחדים מקובלים.
ודווקא הצחוק הזה, הבלתי מרוסן,
עושה לנו בבטן ניצוצות משתוללים.

הסתכל אל השמיים,
התעמק בזוג עיניים,
שלח חיוך שהוא לך כבר עוד הרגל.
לכל חבר וזר, התאם את המקל.
תמצא הדרך, לקבל את עצמך.
אהובה, שלחי קריצה אל המראה.

כי הכי חשוב לא ליפול לעייפות
העשייה עצמה היא תמצית מעוררת
ובקרון השגרה הזה -  ראשים רפים.
עיניים אפורות נעצמות, נמנעות.  
ודווקא הקשישה הזו, שלצידי כותבת ומחייכת,
בחדווה היא יוצרת עולמות צבעוניים!

קל לזהות אותנו בניצוצות,
שמשתקפים בגלגל העין.
ניצוצות חסרי גיל, חסרי מעמד
שמספרים, שכנראה אתה נחמד.
שתתגלגל איזו שיחה בקרון רכבת.
וכשנגיע, בסוף לתחנה,
אומר: "תודה על נסיעה מעניינת"

להיות טוב, להיות פשוט
ולחיות עד שנמות.