הוא זורם לכל קצוות הקשת
של השמש בענן
של העוגן בספינה שמצאה נמל
של העישון המסיבי הזה
של ריח הבשר בכבשן
של ארגונים פרו כאלה ופרו כאלה
ושל אנטי כאלה ואנטי כאלה
של ימים בטלים בשישים
וימים שקופים ששום-דבר לא נראה בהם
של ארץ מדממת וארץ יפה
ואוויר הרים צלול כיין
תפארת הכרמל,
וצל עצי הזית
מור ולבונה,
וריח יסמין
הוא מדבר איתי שטויות,
אבל אני מקשיב
בעיקר כשהוא בולע את הרוק
כשהוא רוקק כיח על האבנים המרוקעות
ואני לוגם תה עם נענע
שנקטף מחצר ביתו
ומאזין כל הלילה
גם לו וגם לענבים אשר בסככת סוכתו
ובעיקר לא טוב לי, הוא אומר
ולי אין הרבה מה לעשות
הוא מרוקן פח מים ומשקה את הבאר
ואני חורק בעצלתיים
את שער הברזל בכניסה לחצרו
ועל הדרך הרבה רגליים
מהרבה שנים
הם היו ספונים בבתים
הם הדליקו עששיות
הם אהבו ושנאו וחמדו ובזו
ולא נשאר זכר מסמטת השקדיות.
|
