|
באורח פלא זה מחזיר אותי לימים רגועים יותר
כשאפשר לנשום את העור ואת העיר
הלילה יורד לאט-לאט כמו שמיכת פוך מעשה צל
הרגליים זזות בתוך החשכה של המטרופולין
מואר בפנסי רחוב בצבע דבש
אפשר להאמין קצת באהבה כשהצללים חומקים
אני לא רציתי אותך שתהיה הגבר שלי
אני רק רציתי בקצת חברה לדבר
אנחנו מוכרים מפעם וזה היה טוב לנו
אפשר לנוח על מצע של צללי עבר
כשגבר היה גבר ואישה הייתה אישה
והעיניים שלך היו זוהרות כשהיו מביטות בי
אני הייתי מובך
כשאני בא הביתה, כשהלב שלי הרוס
הייתי רוצה אותך קצת פה לידי
לאהוב אותי, לתת לי לאהוב אותך
אז למה את לא באה?
אל תדבר כמה אתה יפה ואוהב
נוהג בי בעדינות, מתכרבל בי במילים
אתה כה יפה ואוהב
ומתכרבל בי במילים בעדינות
אני צריכה אותך נואשות
איך אגיד לך שאני אוהבת
אבל בסוף הערב כשהלילה יורד,
אני חומקת ולא נותנת לך לראות אותי.
|
|
|
אמרתי לו מיכאל
עזוב אותך
מללמוד, תמשיך
עם התדלוק יש
בזה כסף ולא
פחות השראה, לא
הקשיב לי, מה
אני יכול לעשות,
הלך למד הפך
פרופסור והיום
אתה לא יכול
לדבר איתו, ולא
תגיד הצעתי לו
את זה היום,
הצעתי לו את זה
אז... כשעוד לא
היו מתדלקים
כשלתדלק לא היה
מקצוע נדרש
כשהיתה הילה
סביב המקצוע...
אתה מריח ריח של
דלק? יענק'ל
יענק'ל?
יענק'ל?!!
אחות!!!
חצ'קל איש מוסד,
ברגע של
נוסטלגיה עם
יענק'ל ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.