מתחיל בתו השמיני, יורד במדרגות
חולף על פני חלפן כספים,
וטאואר רקורדס
שם במסדרון היכן שהשירותים
בדרך אל יציאת החירום
ליד משרד האבטחה
מתחת לטלפונים הציבוריים
היא יושבת בוכה
צמודה אל הקיר
ברכיה לחוצות לסנטרה
מחבקת את רגליה...
מעט האיפור גולש על לחייה
משווה עיניים שחורות לעיניה האפורות.
הם משווים אותי לאדם בודד מאוד
אני לבד, אבל אני לא בודד
אני מצייר במכחול את השערים
מחטא את הסדקים
יש אובך בשלכת
יש צרור מפתחות ופרחים מונח על השולחן
אני רוצה ללכת, אבל אין לי לאן.
נדבקתי במחלת זיבה
היא הייתה רטובה
נצמדתי לחלון
קיוויתי לראות חיזיון
אבל החיזיון לא בא
הוא התבושש לבוא
כמו היו לו עיסוקים אחרים
כאלה שלא כוללים אותי
עברתי גיהינום ועדיין אני עובר
אבל מתרגלים לחרבות
אני מצמיד נשיקה לתקרה
אני מנשק את האסלה המחורבנת. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.