ובלילות
כפות ידייך זוהרות
מלטפות
טיפות-טיפות
ובימים
רגליי כושלות
מחפש אותך במרחצאות
בין בתי אבן נטושים
ובשמיים
מנצנץ כוכב
אני לא יודע את מי הוא אוהב עכשיו
מתגבר על טעויות, מסלק מכשולים
כולנו כאלה בעצם, רק לא מבינים
אשכול ענבים ביד תפוח
אצבע רושמת מילים שלך
אתה כל מה שבא, כל מה שיבוא
ולך השכינה והדאגה והתקווה
אבנים כאלו ששכחו לדבר
אנשים ששוקעים באיטיות בבוץ ולא זזים
זו מן מלכודת מתוכננת היטב
כיצד לגרום למוח האנושי לענות את עצמו

אני בורח, אני בורח מזה
לא רוצה לשחק בבוץ, לא רוצה להתפלש ברגבים
מפריח יונה, והיא לי תגיד
את מה שבוזבז, את מה שאחזיר
בקשת
לא התנ"כית
קשת פרטית
של שלום האדם עם עצמו
כי אני עייפתי ממלחמות
מלחמות חסרות תקווה ללא מנצחים
אני פורש לאולימפוס לראות מרחבים
אינני רוצה להתחלק בין מבוכים צרים

את מבינה?
את לא מבינה
אני מבין, זה מספיק
אי-אפשר להציל את מי שאינו רוצה הצלה
יש שטוב להם לסבול,
יש שמוצאים טעם רק בסבל
יש שמפחדים להיות מאושרים
אבל לא אני
אני הולך מכאן, הולך ובורח
לא יראוני לעולם
מעדתי, לא עוד
טעמתי את טעם הבוסר, לא עוד
יש לי כלים ויש לי תוכניות
ויש לי את היד העוזרת
שלום ולא להתראות.