יום רגיל, שום דבר מיוחד
אני יושב באמבט
מעלה קצף על הפנים
אוכל תמרורים

יום כזה סטנדרטי
בלי יותר מדי בעיות

יום בלי לישון
יום בלי טעויות
מזיזים את הכיסא קדימה
משטחים אותו אחורה
בלי להגיד בכיתי
בלי מילים של עוז
עם אהבה שטוחה כמו שלולית
עם המתנה ארוכה כמו במבליק

אריזות יום ראשון נערמות בפתח
בקבוקי משקה ממתינים ליד הקיר

ביום כזה נפתח לי פתח
פשוט להיות וזה מספיק
בטן-גב-בטן ומוזיקה מונוטונית.

מבקש מחילה מכבודו
אלף שירים שליליים נכתבו בשמו
אלף ענקים של טרום-בוקר,
או לומר שחרית
שניפצו אלפי זגוגיות של תקווה
עשויי אבן מתהלכים ברחוב
וקורעים נתחים מבתי האנשים
שלא יכולים לישון בשקט

מי בגללם לא יישן בשקט?
חייו של מי הפכו גיהינום בזכותם
כשהם שוכחים, ואני יודע על מה מדובר
מגיפים תריסים ונועלים דלתות
מתגייסים לצבא הקפיטליסטי
שותים הרבה גזוז
כשהוא מתחנן במיטה להיות אבן.