|
והלילה בא
בשמלת קטיפה
מתיישב על המדרכה
מקופל ומקיא חוט בד
דק, מושחר
עליו חתומים כל אנשי העולם
שערים עכשיו
וחושבים על מחר
כל אותם אנשים שערים עכשיו
ואוהבים ברגע זה ממש
אהבת עולם
והלילה מה איכפת לו ללילה
מכל אותם אנשים שזנחו אותו
ושקעו בחלום
הוא רוצה לצאת לרקוד
הוא רוצה להתרומם, להתרחב
הוא רוצה לא באמת להקבר
כשיבוא השחר לקחת אותו
בזרועות פתוחות. |
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.