סבא,
נפרדנו מדמותך
מבלי להחליף באמת מילה
מבלי לקבל הזדמנות להגיד לך
שתחסר לנו, שאהבנו אותך
מבלי שתשלח בנו מבט אחרון
של חום ואהבה
בלי תובנות, רק צפצופי מכונה
ונגענו בך בידך, לטפנו ראשך
הסתכלנו ולא באמת השלמנו
עם לכתך
תוהים אם הבנת, הרגשת
מה קורה איתך
באותם רגעים אחרונים
בחדר בית החולים המואר
והלכת מבלי להיפרד באמת
משהו לא נפרד ממך וחוזר
בכל פעם כשאני כותב
עם כל מילה כמו גל
משהו ממך נשאר ונשא
באוויר העולם ומתאחד
עם יופיו העצוב, הכואב
ואולי יום אחד באמת
ניפרד.