היום פתאום נפל עליי משקל הזמן,
שבלי שום התראה ברח נמלט מכאן.
והתמימות של הילדות מזמן כבר תמה,
ולא נותר למה לבכות על איך ולמה.

כבר לא בגיל בו יש מקום לטעויות,
והדמעות כבר לא זולגות בגלל שטויות.
המציאות של היום יום פתאום אחרת,
אין כבר מקום להתבכיין על שעוברת.

וכנראה שכבר כלל לא מוצאת סיבה,
לחזור לחלום ולפנטז על אהבה.
ומי שפעם רק רדפה ימים של אושר,
כבר מסתפקת בלקום לבד כל בוקר.

אולי הייתי מבקשת עבורי בעבר,
לא לוותר על חלומות של נעורים של טעם מר.
וילדים היום כבר לא יודעים אפילו,
על התמימות שאז הייתה כשעוד היינו...

היום כבר אין מקום לחלומות פשוטים,
תמיד צריך לחלום יגידו השוטים.
אך לב שכבר נשרט מידי מהחיים,
פשוט רוצה לשרוד בשקט בלי משברים.
היום כבר אין מקום לאלו שחולמים...