אויה מין האדם  /  שבצלם אלוה נבראת  /
 להגביה עוף  /  מעל שבעת הרקיעים  /  נועדת  /  
לתוך עברי פי פחת  /  נפלת  /  
את נשמתך למולך מכרת  /  עתידך  משכנת  /
ומשכנך טימאת  /  ועתה נותרת  /
ולא יכולה עוד  להושיעך.  /  כל תורתך  /
קום.  /  התנער.  /  את עיניך פתח.  /
זרוק את לחמך (הילחמך)  /  ולדממה את  אוזנך הטה /  
אין קולך נשמע   /   ואין דמותך נראית   /
  ולא נשמתך נמצאת  /
לשם.  /  לתוך הריק הנעלם.  /
 האין הגדול.  /  לשם השט עכשיו  את יהבך.  /
לשם הבא את אוניות עונייך.  /  כי   /  רק שם בין חושך לדממות
/
בין ריקנות לאין עונות...  /  יוצא אליך וממך האל אל המפגש.
/
בגבול של הבחנה בין אש  /  לזוהר  /  הגדול  /
שבו אינספור היקומים  /  תוכנם הנו   /
רק קצת מקצה ההבלחה שלך אל עצמך...  /   הרחק ממך.  /
ואליך - /  
ה-אלוהיך.  /