שלוש שנים של אביב.
העונה הטיבה עמי;
פרצתי לענפים חדשים
וניצנים טריים בקעו ממני.
לבלבתי, פרחתי
והעמקתי שורשים.
הקיץ הגיח,
העיף מבט בקנאה
את כל הפרחים ייבש
ואלו החלו נופלים לקרקע.
לפחות נשארתי לבושה,
נחבאת אל העלים.
לפתע ניגש אליי הסתיו
ואת כסותי לקח עמו.
נשארתי עירומה
כמו האמת.
זו אני,
ללא מסכת העלים.
החורף יתן לי במתנה
את המהמורות
הכי גדולות,
שמתוכן אפרוץ מחדש
אלבלב ואפרח
באביב קצת אחר,
טוב יותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.