דיאלוג קבוצי       20.1.09

-הי, אתי, מה נשמע?
-הלו! כבר מזמן לא ראיתי אותך!
- אני  מסתובבת, את יודעת, פה ושם... הייתי קצת חולה, לפני
יומיים נסעתי לבן שלי לשמור על הנכד- זוג צעיר, הם מוכרחים
לעבוד כדי לשלם את המשכנתא... חיים קשים. ומה סבתא לא תעשה כדי
לעזור לילדים?   ומה איתך, איפה את מסתובבת, מה את עושה? אני
מצלצלת אליך כל פעם ואת לא עונה...
  אתי ושולי (אני) נעצרות ליד מחסן הבגדים, שתיהן חצו זו את
דרכה של זו. שתיהן, ידידות ותיקות מאד זו של זו, לא נפגשו מעל
שבוע. השמש יפה ביום החרפי; מרגיש כמו אביב.
-תשמעי אתי, יש לך זמן פנוי נגיד ביום ד' או ה', ? אני מתה
לראות תערוכה מקסימה במוזיאון הארץ. מה דעתך לקפוץ איתי לשם?
פעם היית שמחה להצטרף...
-לא, ביום רביעי אני נוסעת עם רחל-את מכירה אותה, היא לא רגילה
לנסוע לבד לשום מקום. היא ביקשה שאסע איתה לאשקלון לאיזה
בדיקה. אני חוזרת מאד עייפה. יום חמישי-אני צריכה לנסוע לבאר
שבע להחליף את הטוסטר שקניתי ב'מחסני חשמל'.  הוא לא בסדר. את
רוצה לבוא לבאר שבע לטייל קצת?
-באר שבע? יום חמישי? דוקא מתאים לי. בדיוק יש שם יום שוק וכבר
שנים לא הייתי בו.יש כמה דברים שאני צריכה, פירות... אבל מתי
את באה אתי לתל-אביב? יום שלישי הבא?
-ביום שלישי  אני מגויסת לצבא - את יודעת, לרענן את הציוד
במחסנים. מיני, מיני, בואי מיני...
- אוי, הכלבה שלך נראית כל פעם יותר גרוע, השיער נושר לה ויש
לה שיער שיבה דליל...יש לה מיני גידולים כאלה על הגב, וקרחות
בשיער, היא כל הזמן מתגרדת... משפשפת את הטוסיק במדרכה...
אתי: מיני! בואי! (מלטפת את הכלבה): טובה, טובה, את חמודה!
מיני! איזה מתוקה! (היא מרימה, מחבקת ומלטפת את הכלבה שמתמסרת
לה.
אני נגעלת. הכלבה הזקנה באמת נראית נורא. היא רגילה לקפוץ
לחיקה של אתי כשזו יושבת בכורסה בסלון ולהצטנף שם. לאתי אין
בעל או ילדים. הכלבה היא כל מה שיש לה, ועוד 5 חתולים שחוגגים
אצלה בדירה. היא מטפלת בהם, משלמת הון תועפות על טיפולים של
הוטרינר, על מזון. החתולים מביאים את החברים שלהם לבית שלה
ופורצים את החלון, הם כבר למדו איך להכנס לביתה גם כשאינה שם.
נכנסים ויוצאים חפשי, כרצונם. מפעם לפעם הם מפילים ושוברים
חפצי קרמיקה ופורצלן מיוחדים שאספה שנים...החתולים העזובים בכל
הקבוץ מוצאים אותה-וכן גם החולים, שתומי העין, היתומים-והיא
אותם, מאמצת, משקיעה; הם קופצים על כל מדף במטבח, בספריה, על
הכורסאות שלה, מחסלים כל דבר מזון שמוצאים, כולל אלה שבישלה
לעצמה. היא אוספת עבורם את השאריות של כמטבח של הקבוץ, מערבבת
לחם בעור של עוף ושאריות מזון מהצלחות של כל השכנים בחדר
האוכל, באלה שלעתים נותנים לה בימי ששי מהמטבח. שומרת
בפריג'ידר, במקרר, קונה להם שקים של מזון, משלמת הון תועפות
לרופא עבור עיקורים, טיפולים אלה ואחרים בבעלי החיים האהובים
שלה... מי ידע את דרך האהבה). למרות כל אלה, אתי די אהובה
בקבוץ, בגלל טוב ליבה ונכונותה האינסופית להגיש יד עוזרת בעת
הצורך.
אני (במתק שפתיים): את רוצה שאתן לך קצת גבינה עבור הכלבה? יש
לי קצת גבינה ישנה...
אתי: מיני לא אוכלת כל דבר שנותנים לה!!!
אני: טוב, אז בואי סתם לשתות קפה ולקשקש.
אתי: טוב, נו...
-אבל מיני נשארת במרפסת...
שתי החברות הולכות לכיוון ביתה של שולי. מיני מדלגת בשמחה. היא
תישאר במרפסת. וכשהיא תתחיל להשתעמם, השתיים ילכו, בין אם זה
יקרה אחרי רבע שעה או אחרי שעתיים.