כשתגיע השעה
אלבש את כסות אהבתי
אפסע לאורך השדרה
שנון וחד בבינתי,
אל הרחוק שבעננים
בשביל חלב שיוביל רגלי
לגת שבה ספונים
נשמות האנשים היקרים.

כשתגיע השעה
אחתום באש בריתי
אטבול במי נהר
לטהר את נשמתי,
שם הרחק בעננים
הוכיח דברתי
בברית עולם החקוקה באש
בין האל ונשמתי.

כשתגיע השעה
תרחף לה נשמתי
ותביט על העולם
שהיה הוא גם ביתי,
לחישות ישמעו אזני
עולות מנהר הבכי
מהללים ומקטרגים
ואני בשנות חיי
לא הפרתי את בריתי.


© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 2301/53 שייכות ל - shulibangi
ש. שאול