מתוך חלום מתוק אני מקיץ לתוך צהריים לוהטים, מדשדש לחדר
האמבטיה,מוותר על המקלחת וחוזר למיטה.  עוצם עיניים, פוקח,
עוצם...
לפתע, מתחת לשמורות עיניי אני רואה את הבית בחולון ברחוב
האומות 28 מוקף בחולות הזהב, ואבא ואמא צוחקים קלות מהחולות
שהבאתי בכיסים ובנעליים. קאובוי קטן. הייתי קאובוי קטן.
והיה לנו כלבלב מעורב שחור- לבן, איך קראנו לו? משהו שמתחיל
בב', בובי לא, דובי!
איזה חמוד הוא היה. דובי תן שלום! מתוק אחד!
         מול חלון חדר-הילדים פרח שיח שושנים  ואמא הייתה
גוזמת אותן. מניחה באגרטל סגול שקוף ושמה בסלון.   ובלילה,
בלכתנו לישון, אחי אורי ואני, ראינו צלליות נעות על קירות החדר
מאור המכוניות שחלפו וקראנו לזה "סרטים" עד שנרדמנו לחלומות
מוזרים ונפלאים.
לילה אחד חלמתי חלום.   בחלומי אני מרחף מתוך המיטה עף דרך
החלון  מעל החולות המוארים בשמש הגדולה, דואה גבוה מכל גבוה
בתכלת ונוחת חרש ליד פרדס בכפר אז"ר.
שיחקתי הרבה לבדי. נטוע בחולות ליד אקליפטוס בודד וקטן, מצביע
על ההרים הסגולים במזרח ואומר: "הנה הרי יהודה", ועשן מסריח
עלה מהמזבלה.
שפיריות שקופות טסו בלי קול, וחיפושיות שחורות זחלו על החול,
ולא ידעתי שביום אחד, אחרי אלפי ימים רבים, אעמוד בלילה חורפי
ליד העץ הבודד, אפוף ברעידה הגדולה של הנפש  על חולות העצב
השחורים.