החולשה מתחילה ממרכז הגוף, בפעימות הלב שמתחזקות בכל פעם שאתה
מתקרב אליי. הזרמים שגולשים כשאתה נושף באוזני, מגיעים עד
לרווחים שבאצבעות כף רגלי. זה מדגדג אותי, והדגדוג גורם לי
לאבד את היציבה. אני רוצה ליפול, כי אני מצפה שתחזיק אותי
בזרועותיך החזקות ותצמד אלי, מחבק אותי וסוחף אותי לתוך ריקוד
אינסופי של אהבה. אז אני נופלת לאחור באיטיות על מנת להרגיש
בטוחה ולפתע קול חבטה חזק נוצר מהחיכוך בין גופי לרצפה הקשה.
אני שומעת את היווצרות הסדקים, החל מעצם הזנב, השבר מטפס בין
חוליה וחוליה, השרירים שנמצאים ביניהם מפסיקים לתפקד ומכווצים
את כל שרירי הליבה של הבטן, זה עולה עד לשכמות, שמתקפלות
מההלם, והראש נופל לאחור. אני שוכבת על הקרקע, לא מעכלת מה
קרה.

בהתחלה הופתעתי. הפעם הראשונה שחשבתי שרקדנו את ריקוד האהבה,
מילאה אותי בביטחון והסתיימה בהתרסקות המדוברת - הבטתי בך
המומה. הידיים שלך מכווצות, והעיניים שלך בוחנות אותי. כולך
משדר אילמות, אטימות. "למה לא החזקת אותי?" מבטינו מצטלבים
ואני שואלת בלי מילים. ואתה עונה את התשובות הלא נכונות, ולפתע
אני נזכרת שכולי סדוקה, ואני לא יודעת איך גופי יחזור להיות
שלם אחרי זה. ומאז נכנסנו ללופ המסחרחר, נופלת אל תוך
השום-אחיזה שלך.

הוא ערפד שבמקום דם שואב את האנרגיות שלך, אני אומרת לעצמי כל
פעם מחדש. ואת הקורבן האולטימטיבי, מסמנת מקומות נוחים לנעיצת
הניבים. חושבת שאת מיוחדת ומחכה לנשיכה שלו על הצוואר, מעל
השקע שאת אוהבת שצמוד לעצם הבריח. ולפעמים, יותר מהכל, את
מפשקת את הרגליים ומחכה שינשך אותך במפשעה. הנשיכה הזאת היא
המענגת והכואבת מכולן. עוד יום בו תמצוץ את הדם מגופי, תשאב את
האנרגיות החיוביות שלי, כי זה מה שאני רוצה - למלא אותך בכל מה
שיטיב עימך. ותמיד אני שוכחת, שאחרי שאתה מקבל את מבוקשך, אני
שוכבת סדוקה ברצפה הקשה, ואתה לא נותן לי כלום בחזרה.