ואחרי שנים כמעט אלפיים
מצאתי את עצמי כורע על ברכיים
מבכה, מיילל למה עוד ניתן לייחל ?
הצלחה,אושר,שגשוג ובריאות , היש לכל אלה תחרות ?
ואמנם זאת תימצא תמיד סיבה לבכות
האדם כ-דלי עם חור, מוצף אך רק לרגע ומיד בחיש הכל גווע
מתייגע בחיפוש אחר מאורים לימים אפלים וחשוכים
מערפל לערפל הולך ומתפתל.. הולך ומתעגל
ודמות אישה השד לובש
בת צוענים, ייצור כשפים עם חיוך של מלאכים.
תמימה למראה, גבוהה וחטובה וכך הוא כל גופה
מדברת שפה זרה,קרירה וגם עצבנית
משהו פה לא מובן, נשברה לי התבנית
איך היא כך ולא אחרת,איך שקטה וגם רועמת
למה מעליי תסיר כל שיריון ומגננה ,לשאלותי מעולם לא ענתה.
רק חוש הצדק הוא סנגורה, תמיד תקרא בקולו שתבוא תלונה. |