מהפחד להשאר לבד
נותר אני לבדי.
כאדם העומד לטבוע במים עמוקים.
במקום להתחיל לשחות
אלי חוף - אל מבטחים-
מרים הוא ידיו למעלה.

מכסים המים עוד במעט
והוא - מרים את ידיו מעט יותר.
כמו תחרות מי ינצח
המים או האדם.

האדם נועד לכשלון מראש
חסר כל סיכוי הוא.

שם ביבשה - החיים.
שם על החוף החיים האמיתיים היחידים.
המים המקיפים הם הבדידות
אל תהיה האי של עצמך.
אט אט יכסוך המים
אין לך על מה לעמוד.

אתה הוא האי - אותך הם מכסים.

עושים הם זאת באיטיות
מטעים ומשלים.
מידי פעם עוברת ספינה
שולחת לך חבל הצלה.
אינך מושיט ידך לחבל-
אינך יודע אפילו מדוע.

אולי כי אז תבין שטובע הינך
אולי תווכח שאתה הוא האי
ואינך עומד על כלום.

אולי אז לא תסלח לעצמך
שכך באיטיות מחרידה
אפשרת לעצמך לטבוע.
אז אולי תבין כמה אוויל היית.

והנה גם מטוס סיור
מסמן לך כשואל אולי אתה
זקוק לעזרה.
ואתה מסתכל ,מתבונן
לא. לשם מה הצלה הרי לא טובע אני.
הרי ראשי מעל המים,לא?

אולי חושש הינך לראות את עצמך מהחוף?
אז תראה כמו פסל המחזיק ראשו מעל המים.
אז תבין שלא חיית שם במים
ולא תסלח לעצמך.

לא תוכל לחוות את כאב הצער
ורטט החרטה.
איך הרשית לעצמך למות באיטיות כזו מזעזעת.
לא- הספינות אינן עוברות כל יום.
לא יפקדוך תמיד מטוסי הצלה.

התחל לשחות לעבר החוף.
החיים הם בחוף.
במים אתה ממית את עצמך
אל תתן להם להקיף אותך
הצל את עצמך
הושט ידיך
אל החוף