את מגיעה באמצע הלילה
מסדרת את מה ששלך
זה הרבה יותר ממה שהיה לך מלפני שהגעת
אין לי מה לומר, רק מביט בך מהצד
תספרי לי עכשיו, למי את נאמנה
יש כאן שני צדדים, באמצע שום דבר

בבוקר, תחושת התבוסה לא נעלמת
גם כשאת איתי לבד בחדר
מעצים אותך, כמו שמעצימים אוהב או אויב
אני יודע זה מיותר אבל את לא נותנת לי אפשרות לברוח מכך
מקשיבים לרדיו ושותקים,
זה סוג של הרגל, אנחנו אוהבים לפתח אותם ואז מתנכרים
תספרי לי עכשיו, למי את נאמנה
עוד מעט צהריים, אחר כך יהיה מאוחר

יש כאן הרבה משפטים גדולים, ומעט מילים
אני לא מסוגל להסביר את זה אחרת
מוכן להודות שהיתה כאן אהבה למרות הכל
גם אחרי שסידרת את מה ששלך
קודם היה לך כלום, מה לי נשאר מכל זה

מעמידים פנים
פעם הורים, פעם ילדים
למי אנחנו נאמנים עכשיו
את מארגנת את הדברים שוב,
לא מבין אם את יוצאת לקרב
או מודה שחזרת בשלום
עוד מעט שוב יגיע אמצע הלילה
את תבואי לכאן בשקט
לא תאמרי מילה, רק תסדרי את מה ששלך
לא אבקש יותר לדעת למי את נאמנה.