ישבנו מול הים. כ"כ רציתי לגעת. אי אפשר. לא יכולה.
עורב שחור עבר מלמעלה והסתכל. הרוח קרירה ונעימה.
"למה את שותקת?" שאלת "ראינו אחת את השני יותר מידי".
"זה נכון. אבל אתה לא אוהב לדבר על זה."
שוב שקט. הגלים התנפצו, אבל לא היו חזקים מידי. החוף היה כמעט
ריק.
"אנחנו הולכים אחורה, לא מתקדמים לשום מקום" אמרת.
מה רצית שאעשה? הפחד שיתק אותי כרגיל. אפילו כששכבתי
לידך...והזכרון שוב הציק.
"נכון, אחורה, אז בוא לא נדבר עוד פעם" עניתי.
שתיקה. לא תגיד אף פעם מה באמת אתה מרגיש. גם אתה פחדן.
בחורה ערבייה עם כפייה עמדה בקצה המים , דיברה עם דיג ואנחנו
התבוננו בשקט.
"רק בלדבר שטויות את טובה ובלעשות רעש" אמרת.
אני עושה רעש? אני שקטה כמו הגלים האלה.
לא הבנתי פתאום מה אני עושה שם בחוף הים המושלם הזה. עוד מעט
יבואו מדוזות אבל זה לא ישפיע עלינו.
"אני נכנסת למים, חם פה כבר" אמרתי.
"המים קרים מידי, אני נשאר בחוף" ענית והנחת את ראשך על השמיכה
שפרשנו.
קמתי לאט. החול היה לוהט. המשכתי לצעוד, לא איכפת לי אם
הסתכלת,
ונכנסתי למים.
ממשיכה ללכת עד שהקור יכסה את כולי.