פעם שהייתי ילד פחדתי ממפלצות. מפלצות גדולות כקטנות, עם
שיינים חדות או עם עיינים מפחידות, כאלה שרוצות לאכול אותך, או
סתם לחטוף אותך, ואולי סתם להפחיד אותך. מכולן פחדתי אבל הכי
פחדתי מאלה שיש להן יכולת לשנות צורה. המפלצת הזאת יכולה
להתחפש לכל דבר לצעצוע, לאדם, או לסתם פרפר. מפחיד. המפלצת
הזאת יכולה לצורך העניין להפוך לסבתא שלך, אז באמת מפחיד.  

הבעיה הכי גדולה עם מפלצות הוא, שהן חיות בחדרי ילדים קטנים.
לא תפגוש אף פעם מפלצת בחדר של ההורים. זה בעיה. זה אומר שאתה
בתור ילד צריך להתמודד עם המפלצת בעצמך. אז שהייתי ילד אבא היה
בא לחפש איתי מפלצות כל לילה לפני השינה. היינו צדים אותן, היה
לי אקדח מים כזה שהייתי מוכן להשתמש בו מול כל מפלצת שתבוא.
הקטע גם עם המפלצות הוא שהן גרות בארון, אז תמיד לפני השינה
הייתי נועל את הארון ככה שלא תצא לי מפלצת בלילה. עם האור
הראשון הן כבר נעלמות והייתי פותח את הארון. אבל המשנות צורה
לא ככה. כי קודם כל הן משנות צורה לחפצים ומסתתרות להן בחדר.
ואתה אף פעם לא תדע אם החפץ שלך או לא, כל כך הרבה צעצועים לך
תגלה את המפלצת הזאת עכשיו בלילה לפני השינה.  

לילה אחד, ישנתי לבד בחדר ואבא כבר הלך לישון. לא מצאנו מפלצות
באותו לילה, האמת לא מצאנו כבר שבוע מפלצות וזה רק היה לי סימן
שתכף תבוא אחת מפחידה מאוד. שמעתי רשרושים. שמעתי תזוזה.
פחדתי. הדלקתי מיד את האור, אבל לא היה סימן לשום מפלצת. כיבתי
את האור וחזרתי לישון, אבל שוב שמעתי רשרושים ורקיעות רגליים.
לפתע שמעתי צחוק גדול ומפחיד. קפצתי. רעדתי. מה לעשות עכשיו.
איפה האקדח מים שלי חשבתי לעצמי. לא זכרתי איפה הנחתי אותו.
הדלקתי את האור שוב אבל הנורה לא נדלקה. חושך. שוב תנועת
רגלים, שוב צחוק הפעם של שניים. רציתי לצעוק לאבא שלי, אבל לא
יכולתי לצעוק. זה אני לבד מול המפלצת. המפלצות. לא יכולתי
להתמודד מולן התכסיתי מתחת לשמיכה וחיבקתי את הכרית בחוזקה.
שמעתי גרירת כיסאות למרות שלא היו לי בחדר. זה הפחיד אותי כי
פחדתי שאולי המפלצות משנות עכשיו צורה לכסאות והן באות לאכול
אותי. הייתי ער כל הלילה. כל הלילה שמעתי רקיעות רגליים, כל
הלילה שמעתי קולות, רעשים, גרירת חפצים, פעם הם באו מאזור
הארון, פעם מפינת המשחקים, לפעמים אפילו הם היו ממש מעלי. אבל
הם לא נגעו בי. אני חושב שהשמיכה הגנה עלי. אולי היו לה כוחות
קסם שאבא שלי עשה כדי שיגן עלי ממפלצות. בבוקר שאבא בא להעיר
אותי כבר הכל נרגע, המפלצות נעלמו. הרגשתי הרבה יותר בטוח.
וחשבתי לעצמי שאם עברתי את הלילה הזה אני אצליח לעבור את הכל.


עברו הרבה שנים מאז, ואני עדין גר באותו החדר, אבא שלי נפטר
בשנה שעברה והדירה עכשיו היא רק שלי. אני העדפתי להשאר בחדר
שלי. אני עדין צד מפלצות כל לילה לפני השינה עם אקדח מים, זה
מזכיר לי את אבא וזה מזכיר לי את זה שאני לא באמת צריך לפחד
ממפלצות. אבל הלילה הזה אני לא מצליח להרדם כי השכנה הבת זונה
מלמעלה עושה מסיבה.