22.3.11

פיתני הנחל בזמר שיחה
נשאתי פני הקטנים למרום.
הוא קרא ועיני נפקחו לרווחה
כשהחל את מסך חיי לפרום

החלו לקרוא לי חופי הפלא
וידי התחזקו, נהפכו למשוטים.
איך קרה שעד כה חייתי בכלא
בו חתרתי ליעדים פעוטים?

נסחפתי בזרם רחוק מכל חוף
לא אשוב להתחלה, לא אגיע לסוף

ככל שקרבתי - רחקו האורות
וכובד משאי הורגש עוד ועוד
הוא קרע את כתפי והותיר חבורות
מה עכשיו? רק לנדוד ולרעוד?

היכן הכזב - באורות או בדימוי
העצמי - "אני חזק ואמיץ"?
מה גרע מהאמונה שאחולל שינוי
מה סוחט ממני את המיץ?

נסחפתי בזרם רחוק מכל חוף
לא אשוב להתחלה, לא אגיע לסוף