בלי יותר מדי התפלספויות
הרבה אהבה מתחת להריסות
מתרגזים, אולי זה צריך
כשדברים לא מסתדרים
צריך שיהיו דברים שישמרו,
שדברים יהיו מסתדרים
ככה זה
בלי צלחת, אין ריבה
בלי סכין, אין מזלג
בלי אהבה, אין מדינה
בלי בצק, אני יוצק
את האמת
המחורבנת
ששכחתי אתמול באסלה
והיא מריחה בכל השכונה
כמו עלים של פרחים מיובשים
אהבה כזאת יישנה
לא ערה
מונשמת
אהבה ללא אהבה,
כמו סבון ללא סבון
אהבה בלי מדינה
בלי פתרון

איזו מן אהבה זו, אם היא הלכה לישון
מתנשקת המון
עם לשון ושיניים
ופצעים בגרון
מן זוהמה שמתפשטת
מ-כל החיוורון שעוטף כמו רעל
את מסכת החמצן הלבנה
בלי יותר מדי היגיון
אין אהבות גדולות, שבורות,
בזויות
חיוורות כמו סיד על יד מת
בתוך החורים שבאדמה
תלושות, רפויות, ספוגות
אהבות יפות
מתלחשות, מתפנקות
מתלהבות
מתלבלבות
ערים הרוסות, תחמושת בכיסים
רוגטקות מפחידות
אהבה בלי היגיון בריא
בלי לעמוד על שני רגליים
איזו מן אהבה היא זו
מי יגיד, מי יאמר
מי ייתן מענה
לאהבה כזאת
אהבתית.

מתבלבל, מתפלפל
מבלף שתיקות גדולות
כמה זה הרוס, בלי טיפת תקווה
אין לאן לפנות, אין לאן לרוץ
אין מקום להיות בו
אין נחמה
ורוח קיץ מספרת סיפורים
על נעורים
אבל אנחנו כבר קבורים
ואין לנו תקווה ליום מחר
בו משהו יפרח
כמו שתיל על מים
לא יהיה אותי אז

אבל אני נכנס
גם כשהכול נחרב
לתוך התפארת של הגיהינום
בין סלילי דוקרני התיל
המלבלבים

אהבתיך אהבה כזאת
שזמן לא יכול לה
ובטח לא אני
כי כשאני לא אני
מי אני בכלל
מה שמי, ואיך יקראו לי

הוא נפל על מחרוזת שיריו
לא נשאר זכר
מהאיש שהיה לפנים
מאיזו גחמה של יצירה
שהתבלבלה, התפלספה, התפלפלה
קרסה
לתהומות שיכחה עמוקה
באר של אקו
מהדהדת חומות צינור
במים רדודים.

++++++++++++++++++++

והייתה לי בשורה
כמה היא הייתה יפה
כששכבנו עירומים
בתוך מאפרה
רק אני
והסיגריה שלי.