בוקר זה בוקר על הפנים, ואנחנו סובלים יותר
פצעים בנפש, פצעים במוח,
הרבה פצעים בלב
מגירות הניירת מאיימות להתפקע,
מרוב הכאב שדחסנו שם
גם המראה לא משקרת,
ואנחנו ריקניים, מכוערים ומזדקנים
גם אני לא יודע תשובות לשאלות,
אז למה לנסות
על שאלות שלי אני מנסה לענות,
לי זה מספיק בקושי,
זה כל מה שיש לי לקוות
פרחים לבנים באגרטל, הוא מלא מים
השמש שואבת את המים בחמסין,
חם וצריך לשתות
יש לנו הרבה אנרגיות מבוזבזות,
הרבה שאלות שאין עליהן תשובות
מבזבזים את היקר לנו מ-כול,
או לחלופין - מעניקים
לי זה בסדר גם ככה,
המחשבות הכתובות הם סימני דרך
אני לא אמכור את הפירורים שלי,
הם יותר יקרים מכסף
הם אומרים לי ישועה, והיא תמיד הייתה,
בכל מקום בדפי ההיסטוריה תמצא אותה
יש יותר מרכבת אחת, יש אלפים,
של קבוצות ואנשים בודדים
לי יש עיניים שלא אומרות הכול,
הן שותקות בזמן שכולם מתפללים
השתיקה כבר לא נגמרת,
היא מחכה להזדמנות
כמו כל אדם שנולד בעידן הקודם,
וקיבל פה וכנפיים, ומתאמן.