"הם זונות, אתה יודע את זה," אמר האיש הזקן ולעס טבק, "אני כבר
לא מדבר איתך על איך שהמדינה נראית, היום רצח זה דבר שבשגרה,
כולם רוצחים! גם אני רוצח, וגם אתה רוצח, גם אם אנחנו לא
יודעים. מספיק שנתת למישהו סנדוויץ', ולא חשבת מספיק אולי הוא
מקולקל, אחרי שבוע הוא מת, אתה תחשוב שזה בגלל הסנדוויץ'? אתה
בכלל לא תזכור את הסנדוויץ' המזוין! אתה תהיה מופתע כמו כולם,
ותלך להלוויה כמו כולם, ותבכה כמו כולם, ותכתוב בבלוג שלך איך
איבדת אדם יקר וכל הבולשיט הזה, וכמה זה חבל. ולא תדע, לעזאזל,
לא תדע שאתה זה שהרגת אותו! אף-אחד לא יידע!" הוא לעס את הטבק
שלו וירק על הדשא, "אני הולך כל יום לעבודה, כבר חמישים שנה,
עובד קשה - עבודה פיזית, כי ככה חינכו אותי, בן-אדם צריך
לעבוד. אבל מה מתברר לי? שיש אנשים ש-כל היום יושבים על התחת,
לא עושים כלום, ומתפרנסים בהרבה יותר טוב ממני מהעבודה שאני
וכמוני עושים. כלומר - יוצא שאני עובד, והם מקבלים את הכסף,
אני עובד, וחי בדוחק, והם מקבלים את הכסף ואומרים - זה בגלל
שאנחנו משכילים, חכמים, אינטליגנטים, אז בגלל זה אנחנו עובדים
במשרד ומקבלים הרבה כסף. והם אומרים שהם עובדים קשה בלהעביר
ניירות מ-פה לשם, ולהכתיב למזכירה שלהם כל מיני מכתבים, ולחתום
על כל מיני חוזים. אבל תכל'ס מי עושה את העבודה? מעמד הפועלים!
למה, אני לא צריך כסף? גם אני צריך. לא בזין שלי לתת להם כסף
כדי שינהלו אותי." הוא ירק שוב מיצי טבק, "אתה יודע," הוא אמר,
"אני עובד על תחזוקת הרכבות כבר הרבה זמן. רכבות לא שומרות על
עצמן, צריך לשמור עליהן. זו עבודה שאפילו כל מי שתופס מעצמו
טכנאי רכב כי פעם הטעין מצבר - לא יודע לעשות. לא הרבה אנשים
יודעים לתחזק רכבת, לא הרבה אנשים באמת יודעים איך היא בנויה,
ככה שיש לי מומחיות בנושא, אבל אני לא ד"ר, ואין לי תואר ד"ר,
כי אני עובד עבודה פיזית קשה מאוד שדורשת המון ריכוז ותכנון.
אז אומרים - זה לא אדם משכיל. יש לו מומחיות בתחזוקת רכבות,
אבל לא למד באוניברסיטה, ולכן לא צריך לקבל הרבה כסף. כי זו
מדינה של מתרוממים! אנשים עם ידיים נקיות, חושבים, צריכים
להתפרנס טוב. ואנשים עם ידיים מלוכלכות משמן מכונות, צריכים
להתפרנס בדוחק. ככה הם אומרים. למה אני לא עובד? אני קוטף את
הכסף מהעצים?" ואז הוא מנמיך את קולו כממתיק סוד, "יש לי שלושה
נכדים, שני בנים ובת. אני מטורף עליהם. הם עדיין לומדים
ביסודי, לומדים. לאיזה עולם הם יגדלו, תגיד לי? איך ייראו
החיים שלהם כשהם יהיו בגילי? העולם רק הולך ומסתבך, והחיים
יותר אכזריים בכל יום. אני אומר תודה שאת רוב החיים שלי כבר
עברתי. אבל מה עם הנכדים שלי? מה יהיה איתם? לפעמים אני חושב
על זה, ואני לא יכול לישון."