ברק מבריק מבריג את הגשם אל האדמה.
העננים מתעניינים, מהנהנים ומצייתים לו
כשהטיפות מפטפטות על עוד עניין פעוט ומעונן
ממרום הרעמים רועים קווצות הסערה.
מאדימה ומסמיקה האדמה מול הטיפות.
"בבקשה, על לא דבר" הן נענות לה.
כשהטיפות מטפטפות לה אט עוד פת של נחמה
החושך משתוחח לבדו, בוכה לו.
כי כשהברק מכה אז לרגע שוב יום.
החושך החודר בוכה דרכו לתוך חדר שינה
ובתוכו מבחין בדמות אדם קטנה דוממת.
כשהכפור כופר בחום אז האדם שוכב דומם
ומתכדרר מול קור קודר תחתי שמיכה סמיכה ומחוממת.
החושך החודר בסך הכל צריך חבר,
בודד ומפחד מפני ברק מבריק ואור חד.
שניהם יוכלו מתחת לשמיכה אחת להצטופף ולהסתדר,
להתחמם ולהתעלם יחדיו מקול קווצות הסערה.
מרוח, רעם, עננים, ברק מבריק, מבריג את הגשם אל האדמה.
כי כשהברק מכה אז לרגע שוב יום. |
