המחר משתנה,
גם העכשיו הארור איננו
כשהיה.
לבלוב האגסים מתאחר השנה
והנה כבר הגיעה הודעה בהולה:
"שמרו את מעט הפירות שגדלתם
לימים של חסד אמיתי."
על הגבעה ממול לצריף
בו גרות פיות השמד
בנו האנשים מתרס
גבוה, הוא עד כי אין
חיית מעוף אחת שתוכל
לעופף, אל עבר השקיעה
המדממת.
זו הילדות של בנים ובנות
טרם ידעו מגע ומישוש.
לפנים,
שנים לאחור,
היו האבות הגדולים
נוסכים שמן על ידיהם הקטנות
ומלטפים צללים של מיסתורין
שבאו מן המזרח.
עתה,
פיות השמד לא מחכות יותר
למגע, הן נוברות צוף
מן האדמה החרוכה
ומלקטות זרעי הרס, ים
תיכוני.
הימים ימי פורקן וסתיו
והלילות, מחרישים רעש כרסום
תמידי של עצי האקליפטוס
הגדלים בשדרה.
החצר שוממה,
ומעבר למקום נשמעת
שירת בלדה חרישית.
נער ונערה מנסים.
התחלה.
יולי 2015
|
