בוקר בחומס
השמש עוד מתמתחת
מנקה קורים מעל עיניה

נהר העאצי מלטף את אגם קטינה
מאות אלפי שנים שהוא נח ממסעו בין כנפיו
אלפי שנים שהוא דואג
לבניו
בני אמסה

הציפורים שרות
הן שמחות לראות כי
הלילה לא חטף את חברותיהן

כל שנה הן חוזרות אל הנהר שלא מכזיב
הוא מחבק אותן
מחדש
בכל פעם
ונותן
לאימא אדמה
מים קדושים ,
לתת להן פרי חיים ותולעים ערבות לחכן.

סמיר זה עתה פקח עין
עינו השנייה מסרבת להיפתח
עוד כמה רגעים במיטה החמה
עוד התרפקות אחרונה על חלום
מתוק.

הריח של הפיתות בתנור מלחך את שפתיו.
כמו קוסם
כמו צליל החלילן
הריח מקים את גופו.
ומביא אותו אל המטבח.
הוא מתנהל
בכבדות
כמו בובה על חוטי ריח.

סמיר בן עשר
כבר שנים שנות חייו שהוא
נרגע
לתוך חיבוקה של אמא.
היא עוזבת
הכול
ומחבקת את המתנה היחידה שנתן לה
אללה.

הירייה הראשונה
חרישית
בפאתי האוזן התיכונה
כאילו הייתה
או לא הייתה.

הגוף של סמיר מקשיח
הוא שכח
ועתה הוא זוכר.
הוא מפשיר אט אט בתוך חיבוקה של
אמא.
משלים עם המלחמה.

כבר שנה שלא
יצאו לשבת תחת עץ על מורדות הנהר
לנשום אוויר שקט וקריר .
כבר שנה שלא
שרו ביחד עם הרדיו
שיר נוגה של
ג'ורג' וסוף ,
תחת העץ שלהם,
על הגדה ,
בין ירכיו של נהר העאצי.

סמיר עוד
צעיר.
החיים בתוכו
הם לא גחלים לוחשים.
החיים בתוכו
הם ענפים בוערים.
כמו כל ילד ,
יש בו אש של תקווה תמימה.

המלחמה תיגמר.
והם יצאו
סוף סוף
לטיול בית ספר אל הרי א-נוסירייה .

בצהריים יכנסו אל ביתם
לוחמי אללה - שלושה מילדי עלאוו'ה.

שני ארזים מהלבנון ישגיחו
מבחוץ
בזמן שירצחו את
אביו
של סמיר.

ויבתקו מחדש את
בתוליה
של
אימו.
ולאחר מכן את חוט חייה.

הרוצחים הם
לא
שונאי
אדם.
הם
אוהבי
אללה.

כמו שיעקוב פחד מעשיו.
כמו ששרה פחדה מהגר.
כך הם
אוהבים את משפחתם
כך הם
דואגים לביתם.

הם הטובים בבנים.
לוחמי
צדק.
הם שכחו שהדם יקר
יקר גם דם
אויב.

נהר העאצי כאילו נעתקה זרימת נשימתו לרגע.
סמיר
יתום
אגם קטינה נצבע באדום
הוא מתפלל שמי הנהר
יטהרו אותו שוב מזוהמת אדם.
סמיר
יתום.

סמיר
שכח מההרים.
אימא כבר לא תחבק.
סמיר
ילטף את הרובה.
סמיר
למד לשנוא.

הוא ישנא
את ארזי הלבנון.
הוא ישנא
את שכניו העלאוו'ים.
הוא ישנא
את בני ישו.
הוא יתעב
את בני יוסף.

רק
זיכרון מתוק
ציוץ של ציפור
משב רוח רענן עם ריח של פיתות כמו מבית אימא
ירמזו שאולי עוד עשר שנים מהיום שבו הפך ליתום,
סמיר
יפגוש
את
אהבת חייו.

הוא יבנה לה בית.
היא תנער את אבק השנאה בארון האהבה.
הוא ילמד מחדש
לאהוב.

הוא ייקח את ילדיו לשבת על ירכיו של נהר העאצי.
הוא ייקח את בנו לטיול על הרי א-נסורייה

הם ישתכשכו לצד
ילדים שיעים,
בין שפתיו של אגם קטינה.