שחר נודלר / שנת לילה מאוחרת |
בחנק רכות, ליטוף ריאתי.
וברוך המתוק, שלא זה עבר כביסה,
עוברים תחתיו פרפורי הגסיסה.
וכך לפחות כשאוזל לי הכח,
נשימה אחרונה, בריח ניחוח.
והבלחת הבנה לפני שאני מתפגר:
"לפחות במחנק ולא זרם דם מתגבר".
אז "תודה" אני צועק, אך רק "מממ" הוא שומע
ומהדק את הכר, על פני, בפי מאה.
אז כרגיל עם חיוך והבנה מהסה,
לפחות מכרית, ברכות המיתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|