בדירה ממול עקרו את תריסי הפלסטיק והסורגים. במקומם התקינו
זכוכית גדולה לאורך כל  הקיר. בזכוכית השתקף כל מה שקורה
בבניין שלנו:
הכביסה של גברת זילברשטיין. היונים שמחרבנות על הכביסה של
הגברת זילברשטיין. הרהיטים הכבדים שהביא אדון זגורוב מרוסיה
ואפשר גם לראות את הרופא שיניים דוקטור מוראד, שעוקר שיניים
ומחייך בהנאה. והבת של שקד שמכריחים אותה לנגן בפסנתר ועוד כל
מיני.
כשיש דברים שאמא לא מרשה לי לראות בטלוויזיה, אז אני יושב
בסלון ומסתכל בזכוכית של השכנים ממול, הבעיה היא, שזה הפוך:
וצד שמאל וצד ימין מתהפכים.
יום אחד, אמא אמרה לי שהיא צריכה ללכת לרופא. היא עלתה איתי אל
צפרירה, השכנה מקומה חמש, וביקשה ממנה שתשגיח עלי עד הצהריים.

בהתחלה צפרירה כיבדה אותי בעוגיות ומיץ פטל, אחר כך ישבתי על
הספה מול הטלוויזיה. ראיתי סרט מצוייר עם גיבורי-על. אחר כך
סרט ועוד סרט של גדולים, שבכלל לא הבנתי אותו. וגם היו הרבה
פרסומות.
בסוף נמאס לי, אז קמתי וסובבתי קצת את הכורסה אל החלון
והתיישבתי שם להסתכל בזכוכית של השכנים. ממש כמו בקולנוע.
ראיתי איך אימא של בתיה, מהגן שלי, מרביצה לשטיחים על המעקה
בקומה שלוש. בקומה ארבע, גברת גולני, עם שיער פרוע, השקתה את
העציצים
שלה. בקומה חמש גר איש אחד שאני חושב שהוא קצין בצבא. הוא
הסתרק מול הראי, ואחר כך השפריץ ספריי על השערות.
פתאום אני רואה את אימא שלי, נכנסת אל הדירה הזאתי, של הקצין
בקומה חמש. אז קמתי להסתכל. ראיתי שהיא נשכבת על המיטה. ואחר
כך, האיש הזה התחיל לבדוק אותה, כמו שאימא מדגדגת אותי. והיא
צחקה.
והאיש הלך וסגר את הווילון.