אדם יושב לו על סלע בערוב יום.
הסיגריה חורכת ריאות מפוחמות
ורחש הלילה מנגן את בדידותו.
רשרוש קל מעלה צמרמורת וממלא את מעיו...
תולעת גדולה מזדחלת אליו...
זה עתה סיימה לעכל את גווייתו של עכברוש
וכבר היא ממהרת אל בשר טרי וחי, בשרו שלו.
הוא קם בסלידה ועובר לסלע אחר.
גם שם מנגינתה של תולעת קטנה,
מזכירה לו שאין מנוס.
התולעים לוחשות לו את סופו...
יבוא יום אבל ,שבו תפתח הילולת תולעים.
הם יעטפו אותו, יחדרו לתוכו, ישבעו אותו.
הוא מועך אותה וכהרף עיין חיים הופכים לחומר.
באותה קלות גם הוא יחדל לפעום,
אבל לא כעת,לא היום
הוא חוזר אל ביתו לחבק את שארית חייו. |
