|
אדם יושב לו על סלע בערוב יום.
הסיגריה חורכת ריאות מפוחמות
ורחש הלילה מנגן את בדידותו.
רשרוש קל מעלה צמרמורת וממלא את מעיו...
תולעת גדולה מזדחלת אליו...
זה עתה סיימה לעכל את גווייתו של עכברוש
וכבר היא ממהרת אל בשר טרי וחי, בשרו שלו.
הוא קם בסלידה ועובר לסלע אחר.
גם שם מנגינתה של תולעת קטנה,
מזכירה לו שאין מנוס.
התולעים לוחשות לו את סופו...
יבוא יום אבל ,שבו תפתח הילולת תולעים.
הם יעטפו אותו, יחדרו לתוכו, ישבעו אותו.
הוא מועך אותה וכהרף עיין חיים הופכים לחומר.
באותה קלות גם הוא יחדל לפעום,
אבל לא כעת,לא היום
הוא חוזר אל ביתו לחבק את שארית חייו. |
|
|
עוד לא כתבתי
סלוגן עוד לא
שלחתי שיר, עוד
לא ראיתי מי זה
האדיוט שאני לא
מכיר!
אה אהה עוד לא
קילקלתי די
הבועז והחברה
יורדים פה לחיי
אה אהה,
נראה לי שאני
מוקף,
אני מתנתק מייד
וממציא לי שם
חדש!
לו יהי, בשיר
לאדיוט
מהטכניון,
מוגש כמחווה של
רצון רע, ודוגמא
לאיך מבצעים
מחאה אמיתית
בבמה!
זה פשוט יותר
מתוחכם יותר
ועושה פחות רעש! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.