היא ישבה בחדרה וחשבה עליו, על מילותיו,
שתיקותיו ושיריו.
הוא הזמין אותה לבוא אליו ולא באמת , לא ידע לתת.
היא רצתה לצאת.
הוא לא ענה לה מי היא בשבילו וחסם לפעמים את עולמו שלו.
לפעמים יכלו לדבר עד אינסוף ולראות כמה זה טוב להרגיש קרוב.
הוא ישב בחדרו וחשב על אחרת, זו שעל קשרים בעצמה מוותרת.
זו שפגעה בו ולא תשוב וזה אולי הנושא לא כזה חשוב.
כך רצות הדקות השעות וימים,
חולפים ניגונים אולי שניהם כואבים
ואולי הכאב כבר חלף,
כי עכשיו היא כותבת שיר עליו...