בקצה הדרך עץ ניצב
צמרתו נושקה שמיים
בענפיו קן אנפה
ובו גוזל בן ליל.

שחה אם לגוזלה:
"עוף עופה לשמים
שוב לקן בשוך חמה
פן יתפוסך הליל."

בבוקר אור השכימה צפור
פרשה נטתה כנפים
הביטה מעל בקרן אור
והיא ספקה כפיים.

ניתר גוזל בן אנפה
נתלה הוא בשמים
הניד כנף ועוד כנף
אך הוא נפל אפיים.

אם אנפה שבה מנדוד
ממסעה עת ערב
במקורה נושאת מזונו
של גוזלה בן טרף.

ובקן גוזל צוהל
והוא שמוט כנפים
נסה לעוף מראש העץ
אך הוא נחבט במים.

בהנץ האור נשאה גוזל
אתה לראש צמרת
יחדו היכו הם בכנפם
והגוזל עף אל הדרך.

בראש העץ האנפה
מקורה חייך לפרא
אשר דואה בעוז כנף
והיא נחת חובקת.