"סוף העולם לא מגיע, אל תמהרו למכור את הבתים שלכם ואת עצמכם."
אמרתי במיקרופון ושמתי שיר. כאב לי הראש, והמוזיקה, כמה
שניסיתי שהיא תהיה נעימה, רק החריפה את כאב הראש. היו מספר
אירועים לא מוסברים ברחבי העולם שגרמו לחלק מהאנשים לאבד את
העשתונות. כמו ילדים קטנים. נצפתה צלחת מעופפת, או חללית
חייזרית, מעל יערות אי-שם בארה"ב, ובתאילנד נדמה לי, מטוס
התנגש במשאית. נחיתת אונס שלא עלתה היטב. כמה אנשים נעלמו
בצורה מוזרה, כאילו התאדו מבגדיהם, כי הבגדים שהם היו בתוכם
נמצאו במיטות או מחוץ לבית כאילו צנחו כשהגוף נעלם. ואנשים
דיווחו על עשב אדום שהחל לצמוח במקומות מסוימים. אני חושב כל
זה סתם כל מיני דברים שקרו, בגבולות ההיגיון, ואנשים פשוט לא
מצליחים למצוא את היגיון שלהם. אבל כל מיני שוטי נבואה מנפנפים
בספרי קודש, וקוראים לאנשים להתחבא במערות או לנסוע רחוק לקוטב
הצפוני, כי מישהו החליט לרסק את כדור-הארץ או משהו. שטויות
דביליות. חוסר-איזון כזה של אמונה-היגיון-דת, קורה אחת לעשרים
שנה בערך, וזה קרה גם לפני עשרים שנה. העולם המשיך כהרגלו אז
והכול היה סתם בלון נפוח, כמו שתמיד, כמו שעכשיו. אולי אני
אשים שיר מספיק ארוך להכין לעצמי כוס-קפה. "אני לא רוצה לדבר
על כל השטויות האלו שמפחידים את כולם," אני אומר למיקרופון
ומושך סיגריה, "אתם יודעים איך זה, כולם מתים ונשארים מתים
באותו האופן, והולכים לאותו המקום, לא משנה מה אומר לנו
הדמיון. ותודה לאל, לא חסר לנו דמיון, אבל נשאיר את זה לספרי
הפנטזיה, המדע הבדיוני, והמלחמות האפוקליפטיות של האדם ב... מה
שלא יהיה, כי בסופו של דבר, כולנו נשארים פה, עם רגליים על
הקרקע." הפייסבוק שלי פתוח, ואחד בשם ירון הכהן טוען שאני מדבר
שטויות. "אולי אני מדבר שטויות, אבל זה נגרם מהעובדה שאני מדבר
על שטויות. כלומר - שטויות הן הנושא כאן. אפילו סיפורי האחים
גרים נחשבו אפוקליפטיות לאנשים כלשהם בזמנים כלשהם, אתם מבינים
מה אני מנסה לומר?" העמוד בפייסבוק נשאר דומם, ואני מכוון את
השיר הבא, "קחו קצת את בוב דילן, אולי הוא יכניס בכם שכל. אני
צריך להכין לעצמי כוס קפה." אני שם את השיר, ואפילו נותן לדיסק
לזרום לשיר אחריו, שהוא לא רע בכלל, כשאני חוזר עם קפה בידי.
"אתם שקטים הלילה," אני אומר למאזינים, "עמוד הפייסבוק שלי
מעולם לא נראה כל-כך ריק, מאז... מאז שבנו את הפייסבוק." ואני
משמיע נחרת צחוק, שאני יודע שהיא נשמעת רע ברדיו. "אתם לא רעים
בתור בובות סמרטוטים." אני מעליב את המאזינים בכוונה, ומנגן
נעימה נוגה.