"הרי אני נווד בנשמתי!" ברבי קרא ושאג בקול רם על שולי הכביש
היוצא דרומה מהעיירה, כשראה את השלט "אתם יוצאים מגבולות
העיירה -שריר ברזל- חיזרו אלינו בקרוב!"

הוא שמע נהמת מנוע מצפון לדרום, וזקר את אגודלו לטרמפ. בתוך
מכונית קטנה וחדשה נהגה צעירה מתוקה בשיער בלונד-אפרפר. הוא
חייך, והיא חייכה בחזרה והאטה את המכונית, אך לאחר רגע נתנה גז
עוד לפני שהחיוך נמחה מעל שפתיה. כאילו אמרה -לרגע נדפק לי
המוח, אבל עכשיו הכול בסדר.- הוא הצדיע כדי להראות לה שהוא לא
לוקח את זה אישית, וקצת לפניו היא האטה שוב, והוא הספיק לעשות
רק שני צעדים לעבר המכונית, כשאורות הבלימה האחוריים כבו שוב
והיא נתנה גז והתרחקה. -לא כיף,  חשב. -הולכים ברגל.

מטוס קל ריחף מעליו לא בגובה רב, והטיל צל בצורת צלב גדול שנע
על הכביש ובשוליו. ברבי נעמד ונופף למטוס, וזה ענה לו בהטיות
כנפיים קטנות. משום שעצר, ראה על שולי הכביש, מצדו השני,
מרמיטה שמנה בדרכה ממקום כלשהו למקום כלשהו. משום שהמרמיטה
הבחינה שהאדם מבחין בה, קפאה רגע, והתכוונה להתחבא בתוך גזע עץ
חלול שעמד בצד הדרך, אך שני דברים קרו באותו הרגע בדיוק:

ראשית כל, המרמיטה נחצתה לשניים ממש מול עיניו, כאילו חצה אותה
סכין, והיא התפרקה כשהמעיים שלה נשפכים ממנה, ודם ניתז סביבה.
ושנית, המטוס הקל שריחף מעליו התקפל לתוך עצמו כאילו פגע בקיר
בלתי נראה, וצנח בפיצוץ גדול של תפרחת אש כתומה-אדומה על
הכביש. לרגע נצבט לבו של ברבי באימה גדולה, ואז הוא רץ משם,
כשחלקי מטוס בוערים מושלכים ומתגלגלים בסמוך לו, ומדחף ענק עבר
סמוך לו והתגלגל בוער לעבר העשב בצד הדרך. אז היה שקט מהדהד
באוזניים, שנבע ממכת הרעש, ואז ברבי שמע רחש של כבלי חשמל
קרועים, וגם ראה אותם כשהם נחתכו ונשרו מהעמודים וצנחו על
הקרקע. הוא זיהה חלקי גופות, אך לא היה ב-מה לכסות אותם, ובכלל
מה הטעם. מדרום דהר טנדר ישן ומבוהל שלא הצליח להבחין בו, ושעט
היישר אליו. גם ברבי לא הספיק לראות בזמן את הטנדר. ברבי כיווץ
את גופו במחשבה שהוא הולך לאל הטוב שבמרומים, הוא ראה את הלבן
בעיניים של הנהג, כשלפתע הטנדר התקפל כמו אקורדיון, כאילו פגע
בקיר לא נראה, והנהג, משופם כבן חמישים, נמחץ מול עיניו בתוך
הטנדר, כשדם פורץ כמו מזרקות קטנות מקרעים שנפערו בגופו. ברבי
התכווץ תחתיו וגונן על ראשו, אך שום-דבר לא פגע בו, והוא שאל
את עצמו - מה לעזאזל קורה פה?