למה מה את עושה כל היום?
בדיוק מה שאני
אבל אני הפסקתי להתלונן עוד לפני שהתחלתי
יש לי מה לעשות עם עצמי גם אם זה כלום
והיית מאוהבת, ולבך נשבר
והיית שפויה, והתבלבלה עלייך דעתך
והיית ביחד, ועכשיו את לבד
עם העבר ועם המחשבות
"איפה טעיתי, האם טעיתי?"
בסופו של כל אחד יש טעות זו בידיו
כי את יודעת להיות רכה,
אבל החיים עשו אותך חיית פרא
מה עושים?
צועקים
"איך אתה מעז להפר את שלוותי?"
זה בית משותף לכל הדעות,
וגם אני שומע את הטלוויזיה והרדיו אצל השכנים
וגם את הוויכוחים
מה אפשר לעשות?
כל עוד זה לא עובר את גבול הטעם הטוב
אבל את מחפשת אותי
את רוצה לאשפז אותי כי את שומעת צעדים?
לא ידעת שאנשים הולכים?
את שונאת אותי כי טוב לי,
למרות שאת אמורה להיות שפויה יותר
אבל את לא
מסחררת את הראש במחשבות זוטות
כי אין לך משהו אחר לעשות
תרגיעי
את לא גרה בשכונה הכי טובה בעיר
וגם אני לא
תישני עם אטמי-אוזניים
הבית שלך לא יתמוטט עלייך.
=========================
זה קשה לחיות בעיר,
הוא אמר וקילף סוכריה
כולם בתחת של השני
אדם רוצה מרחב,
אדם רוצה את הפינה שלו
וכש-כל הצרות נכנסות אליו לחדר,
הקטן הצפוף שהוא עמל למענו
הוא מרגיש לכוד
אין לי לאן ללכת
אין איפה להיות
צריך לפתח אוזן סלקטיבית
לכל הרעש, המילים, הצלילים סביב
וגם לעיניים חותכות
שחושבות שמותר להן לשפוט אותך.