בואי אליי בדרכך המשתמטת
בתוך אדים גדולים של ערפל
כי הלילה לא נגמר
ונפשי מתחילה להיאנח
הלילה רצוף כאבים וסבל
אני עדיין בן-אדם
על הכביש הדרך מרצדת
את כל הדרכים מכאן לשם
הראש הפך שיכור
ואני מתנודד בין חסד לבדידות
לו יכולתי להביא אליי את האור,
לאחוז בו חזק שלא יברח
אני חשוד כשאני מאושר
חושבים שאני על סם
בירושלים אסור להיות מאושר,
זה נוגד את כל הכללים
אני קונה לחם, חמאה וריבה
וצובע את היום במתוקים
את אמרת לי שנתראה
עכשיו אני צולל
אני נסחף עם זרמים תת-קרקעיים
למקומות רדודים, נפלאים
ואין לי למי לספר
אבוקות דולקות על ראשי ההרים
עוקבות כמו הכוכבים
מה הביאך לכאן ומה הרחיק
מה נהייתי בלי עוגן
מנשים את עצמי, יישן עד כלות חושיי
מפמפם את הלב
גר במגדל השמירה
ולא יכול שלא לראות
את השמש שוקעת ואותי מתרחק. |
