|
בואי אליי בדרכך המשתמטת
בתוך אדים גדולים של ערפל
כי הלילה לא נגמר
ונפשי מתחילה להיאנח
הלילה רצוף כאבים וסבל
אני עדיין בן-אדם
על הכביש הדרך מרצדת
את כל הדרכים מכאן לשם
הראש הפך שיכור
ואני מתנודד בין חסד לבדידות
לו יכולתי להביא אליי את האור,
לאחוז בו חזק שלא יברח
אני חשוד כשאני מאושר
חושבים שאני על סם
בירושלים אסור להיות מאושר,
זה נוגד את כל הכללים
אני קונה לחם, חמאה וריבה
וצובע את היום במתוקים
את אמרת לי שנתראה
עכשיו אני צולל
אני נסחף עם זרמים תת-קרקעיים
למקומות רדודים, נפלאים
ואין לי למי לספר
אבוקות דולקות על ראשי ההרים
עוקבות כמו הכוכבים
מה הביאך לכאן ומה הרחיק
מה נהייתי בלי עוגן
מנשים את עצמי, יישן עד כלות חושיי
מפמפם את הלב
גר במגדל השמירה
ולא יכול שלא לראות
את השמש שוקעת ואותי מתרחק. |
|
|
הוא אדום, אך
מדוע? זאת לא
נדע.
הוא כועס? או
חולה? הוא מזרון
הפלוגה?
ציפורן חודרת עד
אמצע השוק?
מתוך המעיים
יוצא לו תינוק?
אמא ברחה עם חבר
לבגדד?
ואולי סתם קרא
איזה סלוגן
נחמד?
הוי האיש האדום,
האדום שבצד
נחיריך מופנים
אל עינינו לעד
צפונותיך
כמוסות, לא כבוד
תבקש
הוי האיש האדום!
תגיד, יש לך
אש?
זוזו לסטרי, רגע
לפני הצתת
הרייכסטאג |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.