|
פעם
משורר קהילתי אחד אמר לי לעזוב ת'חרוזים
כי העם חפץ בשירים רזים
חסרי משקל
פשוטים למעכל.
אז כתבתי שיר חדש
שיר עם ד"ש
לעם המקודש.
חושו אחים חו
השמש מלהטת
ערב בא ערב.
המשורר הקהילתי שאל אותי, מ'זה זה?
אמרתי לו, האיקו רזה כזה
אה, הוא ענה לי
יש פה משהו אנאלי
ובכפיפה אחת גם באנלי
שזה יפה
בא לך לעלות לקפה?
אמרתי (בעצמי לעצמי) שאני זונה
לא קטנה
מפתה משוררי קהילות
מלקט בעילות
שווא
מכל עובר ושב. |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.