כבר חודשיים שרגליי נוגעות במדרכות החדשות
אפורות הן, מודבקות במסטיק, מרוחות בצואת כלבים.

מעט באו לבקר, וגם אני את האמת לא הזמנתי כל כך.
לאט לאט אספתי :
ספה
מזרון
ארונית
ואהיל.
והמזוודה מלאה בספרים שנבחרו בקפידה, התמלאה באבק.
הכלבה משתעממת.

ומי שכבר מגיע, מכיר בעל פה את הבשר
לוחץ בנקודות הידועות, ועל החדשות מוותר
שכן אני לא השתניתי עד לבלי היכר
ומכיוון שההיכרות ארוכה היא,
הוויתור מסתדר.

כבר חודשיים שליבי מחפש תעצומות.
אז עצרתי בחורים ובחורות בין קרנות הרחובות
לשאול היכן ממוקמים הפארקים ההומים.
הם הצביעו ואף הדריכו,
וכשנכנסו גם כן אל המתחם
התיישבו בספסל המרוחק.