יש אחד כזה בכל פלוגה
שנדר
להישמע לצו ליבו
להתבצר בעמדותיו
ככל שלא יוכח ההפך
שבתום כל מטווח עשה לו מסדר
לבדיקת הנפש;

בודק האם הקשיב
לקול הנפץ
גם מבעד לקסדה
האם היטיב
להימנע מאטימת אוזניו.
האם הוא עדיין
מחסיר פעימה,
למשמע פקודה לאש
עד כמה ידו רעדה
כשסחט את ההדק.
והאם הייתה זו חרדה
או שמא התרגש?

על אף כל זאת הושבע
שלא לנטוש את העמדה
גם אם יראה איום באופק
להזהיר
ואז לירות כדי להרוג
הוא נדר
שיעמוד על המשמר
אז לאחר שהוא ווידא
שאין לו דופק
הוא נצר
את הנשק.
ובמקום קדיש חזר
על מסדר בדיקת הנפש
פעם אחת אחרונה;

האם צרמה לו הדממה
שבתום הטבח
עד כמה
הרעד בכנף
כשהוא ירה
פוגע בדיוק במטרה
האם ראה שם
צדק
או אדם
עד כמה ניתן לשים יד על הלב
כשהיא מונחת על ההדק
ומה מורה מד לחץ הדם.

הוא רואה את עצמו מחויב
בפקודה.
אסיר תודה
על הקסדה
שהצילה את חייו
לבל יהיה
כדור תוהה
בלב כבוש
וכך נשבע
גם לאלף את חייליו:
איפוס
אחריו
ווידוא הריגה.
יש אחד כזה בכל פלוגה.

תנצב"ה.