"ניסיתי, ניסיתי להמשיך.
ניסיתי לשכוח ולהמשיך את סדר היום.
ניסיתי ללמוד למבחן הקרוב
ניסיתי להוציא את זה ממני"

את סוף השירות לא תחגוג
לא תגזור את החוגר
למזרח לא תיסע רחוק
לאן שהלכת, אתה לא חוזר

"רק אנחנו יכולנו להחליט, כך סתם,
פשוט לשכב על הדשא, להתעלם מהעולם,
לצלילי מוזיקה קופצנית,
לשוחח על כלום והכול בו זמנית"

הדמעות שזולגות, יזרמו, יתאדו או יספגו
ורק אתה נשאר טמון במקום ההוא
לא נישא אותך על כתפינו כשתישא את בחירת לבך
והילדים השחומים שלי לא ישחקו עם האדמונים הקטנים שלך

"ואיך כך עזבת, בלי לומר שלום
אין שום הגיון שאתה לא כאן היום
הרי הבטחנו שניפגש בוודאות בגיל 40
ונצחק על הימים שהיינו צעירים"

ואצלנו בעיירה, בכפר
ביישוב הקטן שְבַּסְפָר
קהילה די מצומצמת שלא יכולה לשכוח
אותך ידידי, הג'ינג'י המנוח

"היית חכם! גאון! הרבה יותר משאי פעם אהיה
ואתה לא כאן בשביל שאספר לך את זה
את זה, והדברים ההזויים שקרו לי לאחרונה
ואתה לא כאן, לספר לי את שלך"

איך נרבה לשמוח כל שנה
בחודש שבו עזבת לבלי שוב
ואינספור אנשים מודים בערגה
ששנינותך וייחודך עשו אותך כה אהוב

"הלכת ככה בלי להיפרד ובלי להודיע
אתה, שסיפרתי לך כל מה שאין איש יודע
האם יכולת לנחש כמה אכעס כמעט מיד?
את ההמנון שלך, נאלץ לשיר לבד"

לזכרו של רב"ט צחי קוגן ז"ל, שנפל בעת מילוי תפקידו בפברואר
2013.
הקטעים בגרשיים מעובדים מתוך ההספד שאחי נשא עליו ביום ההלוויה