אליאנה סיימון / הלילה |
בקול נוקב של קריין טקסי זיכרון.
כבר בכיתי בכי של געגוע טהור,
אולי מחמת עשן המדורות שעלה השמימה
וריח הבעירה הקדמונית הזאת.
או השירה.
כמו כלי שנברא בצורה מסויימת
לתכלית מסויימת,
כך הוא יצר את הנפש שלי -
קעורה מדי.
עם בלוטת דמעות גדושה מדי.
הפגם מכוון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|