שוב נשרף לנו הלב
מתכווצים בפינה
מפחדים ממה שיבוא אחרי המכות
אחר כך זזים מול המראות

חיילים עם תיקים גדולים
לא מוכרים כאן, לא זכורים בפינה השנייה של העולם
עוברים את בנייני הרכבות
משם אי אפשר לעצור את הכלבים השועטים בחשכה

עומדים עם הלפיד
שיבעיר לנו את הדרך
מחפשים את הדגל
שנוכל להטמין בלב שלנו

את לא מבינה אותי
לא מספר לך על הנשמות הקפואות
תמיד רע לנו כשטוב לנו
לא מבינים למה טוב לנו כשרע לנו

שוב נשרף לנו הלב
בתחנות שאיש לא מצליח לפתוח
לא נעצור כאן עד שיבואו כוחות ההצלה לקחת אותנו
חיילים עם תיקים גדולים

על הפנים טיפות של אמונה
אי אפשר להכחיש את הזמן
זה שבא וזה שחולף
יום אחד נצליח

שוב נשרף לנו הלב
תמיד רע לנו כשטוב לנו
לא מבינים למה טוב לנו כשרע לנו
איפה התחנה שלנו עכשיו
את לא שואלת, למה לא מחכים לנו שם
אני לא יודע מה לומר לך כשאת עצובה

כל הניצחונות והתהילה נעצרים בתחנה
אנחנו יושבים בפינה מכווצים
מפחדים ממה שיבוא אחרי המכות
אז נשרף לנו הלב
פעם בחיים, אין הזדמנות שנייה.