אני מתרחץ במים קרים כשהעיניים שלי נוזלות על החרסינה הרטובה.
יש לי חור בתחת בקוטר של כדורסל אחרי שהחיים דפקו אותי בישבן.
אני שמח על שיר חדש שכתבתי, בטח כולם מתפעלים כמה הבן-אדם הזה
מוכשר. אני מסמיק לעצמי עם עצמי קלות. אני יוצא עירום ונעמד על
הסחבה בפתח חדר המקלחת, מנגב טוב וגם בחריץ של התחת. זה משאיר
כתם חרא על המגבת. אני מנגב את הראש ואת הפנים והולך ברגליים
יחפות ורטובות למצוא לי תחתונים. אני מוצא אחד עם חורים, קטן
ודק, ומלביש אותו על עצמי. זה תחתון בצבע תכלת עם בד כפול
מקדימה למנוע בושה על טיפות השתן שמזליף השמוק אחרי שהוא
משתין. הרגליים שלי צימחו ציפורניים, ואני קוצץ אותן מעל
האסלה. מחייך לעצמי במראה כי אני מזל טלה, שוטף ידיים בסבון -
מנהג מגונה מאוד, ובולע ארבע או חמש כוסות של מיץ רימונים
ותפוח. ואז אני יושב ומתכנן את עתידי. אדם צריך שיהיו לו
תוכניות לעתיד, אחרת איך אלוהים יצחק. אני מתכנן את התוכנית
לפרטי-פרטים ומבצע אותה - קודם כל, אני מעשן סיגריה. חשוב
מאוד. אחר-כך אני מדליק את הרדיו רק כדי להחליף לדיסק של
אר-אי-אם. הביצים שלי כמו אבנים בתוך התחתונים, כבדים וצמוקים.
אני מנסה לברר ממה אני כל-כך פוחד. העציץ הצמיח שושנים אצלי
במרפסת, וזה בכלל לא עציץ של שושנים. אני גוזם אותם במספריים.
עכשיו הפחד חלף. אני מרים את השושנים ודוחס אותם לפח-האשפה,
ומכסה בהרבה זבל כדי שלא יהיו מול העיניים שלי. יש לי קטע כזה
שאני מצליח לכתוב סיפור רק כשאני מג'דנן, ולכן אני יושב עם
הדפים והעט ביד כמו חרב, ומשפיל את עצמי לעיניי כל העולם. לא
אכפת לי, אני משוגע. אני כל-כך שמח מהתוצאה שאני שוכח להשתין,
וכתם שתן מתפשט על התחתונים הקטנים הדקים והתכולים שלי. אני
כבר מדמיין מישהי עלומה מהעבר שאולי הייתה בייביסיטרית צועקת
עליי, ואומרת לי שאני תינוק קטן וטיפש, ועכשיו אני אכבס את
התחתונים בעצמי בגיגית. אני מחליף תחתונים, וזורק את התחתונים
המוכתמות למכונת הכביסה, ומפעיל אותה על טורבו. התחתונים
מתכבסים עם הרבה קצף וסבון, ואני משפשף ידיי בהנאה מול החלון
העגול של המכונה, ומבטיח להשתין שוב בתחתונים אחרי שהם יכובסו
ויתייבשו, ואז לתת לבייביסיטרית שתכבס אותן ביד בתוך גיגית
בזמן שאני משתין על הרצפה בכל הבית. אני מדליק לי קפה, ושותה
את הסיגריה...