עיירתי דומעת ומוכה
חוסנה מובל כצאן לטבח
כבודה נרמס בעול פלדה
צורר יכה כבודה ובניה.
כצאן הובלו אחי הגיבורים
בידי רשע שנפשו אכזרית
ראשם מונף לכס האלוהים
ובליבם תפלה לעת אחרית
האש תשרוף גנזי האלוהים
זעקת בכיים תשמע במרומים
מושיע אין, לטבח מובלים
אם ובתה, האב והבנים.
ציון מבכה בניה הנטבחים
בידי צורר רשע שברשעים
עיירתי באש, חוסנה אוכל
עם קדושים לטבח הובל.
באחרית, פלטה ציון תפקוד
עם האלוהים בארץ מולדתו
והיקום נותר דומם ומחריש
בראותו חיים לטבח מובלים.
בדם ואש ציון לא תחשה
תגן בניה ולהם היא מחסה
שואה פקדה, לעד לא עוד
עם ישראל חי ואיתן במכורתו.
|
