|
אני ברחוב מהלכת
צופה בחלון חדרך
אולי דמותך ניצבת
כפי שניצבה בעבר.
צמאה לראות עיניך
לראות חיוכך המקסים
משתרבב מאודם הפרח
של גרניום אדום ונצחי.
אפל החלון בו ניצבת
התריסים מוגפים מיני אז
אבל החיוך שהשארת
הוא אור יקרות במרחב.
ברחוב הרוח ישוח
ילחש לצמרות עץ הגן
יספר על האיש הצנוע
שהאיר את הרחוב בפניו.
זו אני שברחוב ניצבת
מעלה מן האוב העבר
ואולי דמותך שם ניצבת
כבימים היפים של חיי.
|
|
|
תחשוב על זה.
אתה קורא עכשיו
את מה שאני כותב
עכשיו.
ובכל זאת, שני
העכשווים האלה
הם אינם אותו
עכשיו.
מה זה, אם לא
פרדוקס?
ץ סופית, לא חכם
ולא נעליים, סתם
משועמם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.