מפתח החדרת לליבי
מפתח זהב.
חד ומדויק,
מופת של אומן.
הכנסת וסובבת
וללא כל זמזום,
את דלתי פתחת.
ואני:-
לסגרה כבר לא רציתי,
גם לא יכולתי.

כמו סוס טרויני
בעטיפה של זהב,
ננעץ בי מפתח מזויף.
מבחוץ זהב
ובפנים חומר זול ורך.
כך נתקע וסדק
ומלוא ליבי- גרורותיו
וסתם

רבים עוד ניסו
נעצו מפתחם
אך לשוא.
מימין ושמאל,
למעלה ולמטה,
רק לא במקום הנכון.
היכן שהשבר מצוי,
שגודלו אפסי אך אינסופי.
ואז גם הם חדלו.


שלד הזיוף נוכח
מכאיב בתזוזתו
מפיץ רעליו
עד מותי.

ואז-
במבואה,
שם למעלה,
במחסום,
בדק ואמר לי:
זה מזמזם
אין כניסה לגרוטאות.
רד למטה
חזור נקי.
וכך אני באמצע,
בין לבין,
עד שתבוא הרגיעה.